נולדתי בקבוץ גבעת חיים בשנת 1965, למשפחה בה בער הלהט האידאי. מגיל צעיר ציירתי, אהבתי טבע, אמנות וספורט. בסביבות גיל 17 יצאתי את הקבוץ ויחד עם קבוצה של צעירים בני גילי הקמנו את "הכתה המקובצת" במרום הגולן. ניסינו לחיות וללמוד אחרת, מתוך אידיאלים של פתיחות ושיתוף. באותה תקופה למדתי ציור בתל-חי. משם המשכתי לשנת שרות בקריית שמונה. בצבא שרתי ביחידה מובחרת. זאת הייתה גם הזדמנות בעבורי לבחון את גבולות הרצון, דרך עמידה במצבי קיצון. בזמן השרות הצבאי התחלתי לכתוב, ובהדרגה הפכה הכתיבה לנתיב יצירה מרכזי בעבורי. 

באותן שנים התעוררו בתוכי שאלות שהלכו והעמיקו בדבר משמעות ודרך. מתוך משבר עמוק לקראת סופה של תקופת הנעורים, יכולתי להתנסות בתוכי בעובדת נצחיות האני. האנתרופוסופיה נתנה לי שפה להבין התנסות זו ולפתח אותה לכדי דרך ממשית. אני מודה לגורל שהוביל אותי למפגשים עם שותפים אמיתיים לדרך, איתם יכולתי להעמיק את שאלותיי ולדייק את כוונותיי.

למדתי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטאות חיפה ותל אביב, ויצאתי לתקופת לימודים ארוכה בדורנך שבשוויץ. לקחתי  חלק בשנת המבוא בגתאנום, שם פגשתי את עבודתו האנתרופוסופית של גאורג גלצר. אני רואה בה מפתח להתחדשות האנתרופוסופיה בתקופתנו. מתוך חיפוש אחר דרך לחבר את הכתיבה עם העבודה האנתרופוסופית, הלכתי ללמוד עיצוב דיבור. הכשרה זו אפשרה לי צלילה לתוך היסודות הפנימיים של השפה והדיבור: הריתמוס, התמונה והצליל. 

בשלב מאוחר יותר בחיי המשכתי את לימודי באקדמיה וכתבתי את עבודת הדוקטורט שלי על שאלת ה"אין" בשירתו של פאול צלאן. אני מלמד אנתרופוסופיה בשנת המבוא בהרדוף, כמו גם במכללות האקדמיות אורנים, דוד ילין ובית ברל, ומרצה בארץ ובחו"ל. ההוראה קשורה בעבורי למפגש והתעוררות המאפשרים דרך של השתנות.

במרכז עבודתי המחקרית עומדת שאלות כמו התפתחות התודעה בהשתקפותה בתרבות, בספרות ובפילוסופיה, וכן שאלת ההכרה והאמנות. המחקר מזין באופן ישיר את עבודת ההוראה שלי ומהווה לה מעיין של התחדשות. עד כה הוצאתי לאור שלושה ספרי שירה ומספר ספרי עיון שפורסמו גם בחו"ל.

אני חי בהרדוף. אב לשישה ילדים.